פרק שביעי 700 הם ראשונות ששלוש ספירות , העשר מסדר ד ; . . . { , סו רבה שלוה " } בראשית וסופן שאמרו דרך על לפועל } . . . { ההמשכה כוחות הם תחתונות ושבע המחשבה , חות כו כך ואחר הדין , במדת לברוא במחשבה עלה " בתחילה : ( טו , יב ) } רש " י ע " פ { שם עלה " כך עקיבא : ברבי ( ב כט , מנחות ) שאמרו מה ומזההרחמים " . מדת שיתף 90 . הדין במדת שיהיה המחשבה כפי לומר : רצה לפני ", במחשבה שבה היא אפוא מידת הדין ; אך כפי שהתקשה משה , כיצד ייתכן שהשגתו הגבוהה המח של ר " ע תביא עליו תגבורת דין ועונש ייסורים ? הרי מידת הדין עצמה מחייבת מתן שכר טוב על המעשה הטוב של השגה זו ! ובאופן כללי : כיצד ייתכן שמידת הדין הזו שייכת ע ( ? הלוא ההגדרה הקבלית שלהן , או לפחות דווקא לספירות הגבוהות ) שאותן השיג ר " של ' הכתר ', היא חסד מוחלט , וגם אם יש שם דין , אין הוא אלא בהעלם , עד יציאתו לפועל בספירות התחתונות ! א חשוד ל } = דינא בלא דינא דעביד הוא בריך קודשא חשיד לא מקוםומכל } משה { טען והוא הדין , במדת אף ונש [ בלא ] מידת ה [ דין { ע ] = הקב " ה לעשות דין ידוע באמת זה . ואמנם בדין לו } לר " ע { מגיע שאין שכרה ? ! " ...
אל הספר