(1) 'שאור' ו'תבלין': 'חמידו דאורייתא' ו'האיווי' הלאקאניאני

הבחירה ' השפעת ' הידיעה ' על ' 409 הפגם נתקן שכבר 138 אתם " } תהילים פב , ו { , אלקים אמרתי " אני אז שהיה כמו שאור } שתי הלחם { להקריב } בשבועות { הותר ואז 139 לב , א { , ות רבה שמ הראשון } מה והוא , ( לד , א ברכות ) יפה " ש " מיעוטו מה רק הוא שהשאור והיינו לגבוה . קלח , ח " א { זהר תולדות } במדרש הנעלם ) שאמר כמו לעתיד אף הרע מיצר שישאר ימוד [ מחת השמועה ] הל ש } = ליהוי ' לא דשמעתא חדוותא הרע , יצר ד ' אלמלא ( א : ( בל , קידושין ) שאמרו כמו הרע היצר יתברך השם ברא זה שלתכלית לא הייתה { , " חמידו להיות החשק שימשוך כנגדו ", תבלין תורה לו בראתי הרע , יצר " בראתי 140 שם { . זהר מדת התורה ; ח } = דאורייתא " חימוץ השאור עלול לקלקל את העיסה , אך מידה קטנה ממנו הופכת את הבצק מחומר פיזית גרידא , ללחם המשביע מנטלית ; מצד האמת התפיחה אינה ממשות אלא דמיון מזין קונטינגנטי , אך דווקא היא מביאה לסיפוק הממשי שבשביעה . בשל סכנת ההחמצה , גם כאן נדרשת תחילה ' האתכפיא ' ) שבלעדיה היצר הרע גם יאבד לאחר מכן את ממשותו הסעיף הקודם ( : השאור - תת פי שראינו ב ממשות , או ייעלם בהפיכתו לטוב , כ חסר כ ' רע ' אסור...  אל הספר
תבונות