1. ייחודא תתאה

הייחוד הגמור 227 לנברא הוא יחס של תלות שאופיו הטבעי כלל אינו מאפשר לנברא הכרה בבוראו וביחס חירות בתלות ב ' מלכות ' ובממשלה הכפויות חסרת כלפיו , או למצער מאפשר הכרה הכרה הבורא מלכות ב להכיר ברא הנ יכול , ממעל ; רק אם נוצרת הפרדה , וככל שהיא גדלה . יותר ממשית , המבטא את מהותה של ספירת ' מלכות ' ) ראו " עם בלא מלך אין " הביטוי כוונת זוהי זקוק ך המל גם , ת שדיאלקטיאלא , למלך זקוק שהעם רק זאת אין : ( 4 בדיון עליה בפרק לכותה מ את לכפות יכולה המלכות . ניכרת אינה ו מלכות בלעדיה שכן , וב העם להכרת . מתוך חירותממשית הכרה זו תהאלא כךאך — בה להכיר נתיניה את ולאנוס מבחירה בהכרתם לזכות תוכל , לנתיניה חופשית יד שתיתן מלכות רק , פרדוקסלית בהוויית רק מסתכם אינו המלכות כבוד . לשליטתה הרצונית והחופשית ובהתבטלותם " . דבר חקור מלכים כבוד "— בבוראם להכרתם עד בחקירתם דווקאאלא הברואים כל אפילו מהבריות השפלות והחוטאות עולה שבחו של הקב " ה ) "' כיצד מובן מכאן להכרת להגיע יכולות אלו רחוקות בריות שדווקא משום ( , " לקילוסו —' וה למענ ' ה פעל מאליה של רמי המעלה , היא ההכרה , ודווקא הכרתם ולא הכרתם המובנת בוראם , של...  אל הספר
תבונות