השורש הנעלם 197 ובכוחותיה לשנות , ליצור ולתקן את עצמה ; בכך דומה ר " צ לניטשה , הטוען לכינון עצמי דתי ( או קבוע בידי חופשי ויצירתי , שלא מתוך ' סובייקט ' נתון מראש ) אקזיסטנציאליזם כוחות חברתיים ) פוקו ( , כינון שאליו חתר ללא הצלחה האקזיסטנציאליזם האתאיסטי . הגורל והחופש — , בדומה לפרדוקס הניטשיאני בין שני הקטבים ההופכיים שלישית שאינם מבטלים או מחלישים זה את זה , כך טוען גם ר " צ ל ' שורש נעלם ' — האנושי מזאת , אצל שני יתרה אחד ההפכים של ' הידיעה ' ו ' הבחירה ' ; פרדוקסלי שבו נישאים כ ההוגים אין זו קוטביות בלבד , שבה שני ההפכים מתקיימים אך ללא מגע ביניהם , אלא פרדוקסליות שבה יש ביניהם השפעה הדדית : כפי שראינו , לטענת קאופמן , אהבת הגורל ' אלא היא זו אדם - על ' ה שלשל ' החזרה הנצחית ' לפי ניטשה אינה מבטלת את כוח היצירה שדווקא מחזקת אותו , שכן הם מתנים זה את זה . לדעת קאופמן , בניגוד לרומנטיקה מזה ולקדמה ימי הביניים העורגת מהרגע הנוכחי הסופי והגורלי אל השלמות של העתידית מזה , ניטשה דווקא משבח הרגע הזמני . שכן בהגותו הבשלה הוא דורש את צמו , לרגעי הסופי וההיסטורי , " הן " המתגלם בשני הרעיו...
אל הספר