פרק ראשון 140 יט עד סוף כל הדורות וידע שזה יהיה צדיק , אם כן מוכרח הוא להיות ויש דיעה בעליון , שצפה והב צדיק ולא יתכן לו שכר , וגם ידע שזה יהיה רשע , ולא יתכן לענוש כיון שלא היה יכול לשנות ידיעתו יתברך שמו . ויש לומר , אף שיש לו יתברך ידיעה , מכל מקום הרצון שלו יתברך שייטיבו מעשיהם , כי ל התורה ומצוותיה , והרצון בעצמו מנגד לידיעה מתחילת המחשבה , ויוכל אדם על כן צווה לנו כ להמשך אחר רצון ה ' יתברך וציוויו ולא אחר הידיעה , שהרצון יכריח הידיעה כיון שאין חפץ לרצון ה ' בידיעה זו ובמעשה זה , והידיעה היא שלא לרצון , ואם ירצה האדם ייטיב מעשיו כמו שהוא הרצון של ולא יוריד וישלשל לעצמו הידיעה , כי הידיעה של הרע הוא הרע בעצם שהיא הסטרא אחרא , ה ' יתברך , שנבראת לנסיון הצדיקים } . . . { כי העולם הזה הוא עולם הנסיון , שהנשמה נשלחת שם להיותה בנסיון בעולם הזה דאם יעשה החטא יטה אחרי הידיעה , ואם לא יעשה הרי יטה אחרי הרצון והציווי המנגד יעה , שעל זה נאמר } ויקרא א , ט { : ' אשה ריח ניחוח לה '', שהוא ' נחת רוח לפני , שאמרתי ונעשה ליד ריז ( . - , ח " ב , שמח , עמ ' רטז כתר שם טוב קז ) שלח א ( , עמ ' קעג {...
אל הספר