אחרית דבר : הפרדוקס ככלי לניתוח הופעתו של הרוע הרדיקלי בשואה 1390 המוחלטת של בעל הטראומה ומחמיץ את התכלית המוסרית של ההיסטוריוגרפיה של 21 ל הקורבנות . הקטסטרופה לתאר את עצם הטראומה ואת פירוקם של הצלם והנרטיב ש , הניסיון להבין את השואה ללא נרטיב גואל , מטפיזי ומייחד , הביא עמדה 1 כאמור בסעיף זו להציבה על רצפים שונים להשוואה ולהבנה , ולראותם לאור מבנים סוציולוגיים ופוליטיים הפועלים על האינדיבידואל ולמעשה מוחקים אותו כסובייקט פסיבי . ין ולהשוות , בהדגשת הפסיביות המפורקת של הקורבן ואולם , למרות חתירתה להב תיאור חסרת עימה , מגיעה כאמור גם עמדה זו למושג מייחד של טראומה יתר ובהזדהות ובכך נוצרת פוליטיקה של זהויות , הסותמת גם היא את אפשרות — ושעימה אין להתווכח ה עמדה זו הדיון באירועים בכלל ואף את הבנת הטראומה של היחיד , שאליה חתר בעצמה . ברמה הכללית יותר , יכולה כל עמדה פוליטית להימנע כעת מהוכחת טענותיה בביאליסטוק , הקורא בין השאר : " ניפול 1943 . 1 . 13 - ( מה 13 - 14 , עמ ' דפים תמרוף ) - מרדכי טננבאום לא ניפול " . — כגיבורים ובמותנו ת ראו על כך רונן והדר , תנועות הנוער בשואה , המציגים תמונה ...
אל הספר