3. היחס ההיסטוריוגרפי לעדות הניצול/קורבן

אחרית דבר : הפרדוקס ככלי לניתוח הופעתו של הרוע הרדיקלי בשואה 1386 את הטראומה היא שבה אליה בהתענגות מלנכולית פרוורטית , המונעת הפקת לקחים , לקיחת אחריות אתית על העבר והשתדלות לתיקון החברה לקראת העתיד . רה היא אומנם להקשיב לה קפרה מציע את המושג ' טלטלה אמפתית ', שבו החתי אך — לקול הקורבן ולנקודת מבטו , מתוך הבנה שזו תביעתה ההיסטורית של הקטסטרופה זאת דווקא כשההיסטוריון שומר על תפקידו כהיסטוריוגרף , החותר להביא את העובדות , גם אלו של הסובייקט , להבהרה אובייקטיבית ככל שניתן , ובמקביל מבדיל בין חווייתו של בהקשבה לחוויה זו , שאותה כשלעצמה לעולם לא ישיג . אך שלו לבין חווייתו הקורבן תפקיד ההיסטוריון אינו מתמצה בשמירת הגבולות האובייקטיביים : הקשבה לקול הקורבן דורשת לאתגר את המושגים שאיתם הגיע ההיסטוריון למחקרו , אתגר המוצב לפניו את המאזין ואת — אך לא שוברים — כשהוא מאזין לקורבן באמפתיה ודבריו מטלטלים מושגיו . מתוך טלטלה זו הוא בונה מחדש את מושגיו האובייקטיביים לאור הבנתו החדשה את האירוע הקטסטרופלי מתוך דברי הקורבן הסובייקטיביים . טלטלה זו מאפשרת את כתיבת ההיסטוריה של הקטסטרופה בצורה בהירה עד כמה...  אל הספר