(1) התאווה והמרירות המורדת של 'אחר' ושבתאי צבי

' עבירה לשמה ' כביטוי הפרדוקס בהווה 1235 ואולם , כפי שראינו בסעיף הקודם , טענתו של ר " צ שהדמויות האנטינומיסטיות חטאו בשל שורשם הקבוע , או שהשבתאים טעו בהשגתם בשל ליבם המלא תאווה , אינה על השורש הקבוע ) ' ידיעה ' ( שבעטיו טעו בהשגתםמעידה כיוונית : מחד גיסא היא - חד רתם בחטא וטעותם שנבעה מ ' בחירה ' אך מאידך גיסא , בחי — הרוחנית וחטאו למעשה את ליבם ושורשם ; הטעות הובילה כוננו , הן שהגבוהה פרשנית מוטעית בהבנת השגתם לחטא והחטא גרם לטעות , ולא עוד אלא שיצר מיני גדול מעיד על פוטנציאל של השגה רוחנית גדולה . ה ' אלקיך ' ; דברים י , יב { וגו ', והוא החכמה הראשונה שאמרו בהרואה ) ברכות נה , א ( : ' אין } הקב " ה { נותן ט , כ , מחשבות חרוץ לשיש בו חכמה , כמו שנאמר ) דניאל ב , כא ( ' יהיב חכמתא לחכימין ''" ) חכמה אלא . ( 81 עמ ' ולוגיה : החכמה ניתנת ) או מתרבה ( למי שכבר חכם ; דברי הגמרא לפי הפסוק מדניאל נראים כטאוט לפי ר " צ החכמה שנדרשת תחילה אינה כאמור תוכן החכמה או הכישרון לה , אלא יראת ה ' שהיא ' ראשית חכמה ' ועליה נוספת שאר החכמה . מכאן נראה שר " צ טוען ש ' אחר ' וכמותו גם השבתאים , לקו , 4 ...  אל הספר
תבונות