פרק אחד עשר 1204 אכן , הדרישה לעונש ולכפרה מצמצמת את הפריצה של ' עבירה לשמה ', שאינה יכולה להיעשות ללא חשבון של שכרה מול עונשה . כפי שראינו בדיון על הנורמטיביות לעיל , של ה " הילה הנורמטיבית " שדרכה ממתן ר " צ את ' עבירהגלמן רואה בכך את אחד הפנים לשמה ' ; עם זאת , גלמן מתאר את משנת ר " צ כדטרמיניזם שבו ' הידיעה ' תבטל לבסוף את ' הבחירה ' ותביא את האדם להכרה שגם חטאיו היו בידי שמים , ולכן מהלך התשובה שלו ובהקשר זה , — אינו על החטא אלא על עצם מחשבתו שהיה הסוכן העצמאי של המעשה טוען גלמן , גם הכפרה על ' עבירה לשמה ' אינה נדרשת אלא מתוך אשליית המושגים של ' העולם הזה ' שיתבטלו בהכרת ' העולם הבא ' . טענתו השנייה של גלמן מפריכה אפוא את טענתו הראשונה שהדרישה לכפרה ממתנת את הפריצה , שהרי לשיטתו הפריצה נובעת בא וזו מבטלת את הנורמטיביות האשלייתית של העולם מהשגת ' הידיעה ' של העולם ה הזה הדורשת כפרה . דטרמיניזם ( , בניגוד לדברי גלמן , ר " צ אינו נוקט 2 ואולם , כפי שראינו ) שם ובסעיף גורף , אלא טוען לפרדוקס בין ' הידיעה ' ל ' בחירה ', שבו יש ממשות גם לאשלייתיות של , לפי ר " צ הרצון האלוהי ) ' ידיעה ...
אל הספר