ב. נעלבים ואינם עולבים

187 פרק שלישי : איך נראה גוי מאשכנז 76 העלילה בנויה - הצגת תובנתו של העני לגבי החיים ולגבי עצמו . מחמישה שלבים המובאים באופן הדרגתי : בשלב הראשון, העני מהתפלא על כך שייתכן שאדם עשוי להיות כל כך גא וחצוף, שיעז לנהוג באופן כזה כלפי הזולת . בשלב השני, החסיד אינו מצטער על מעשה העשיר . כלומר, החסיד אינו חש צער על מצבו, המאפשר לאחרים - גאים כמובן - לחוש כי יש להם לגיטימציה לפגוע בו . בשלב השלישי מסופר, כי החסיד אינו מתרגז על העשיר ( תגובה שהיינו מצפים לה , גם אם הוא לא הצטער על מה שקרה לו ) . בשלב הרביעי מסתבר לנו, שהחסיד אפילו שמח על התבזותו . בשלב החמישי, הוא לא שם לב לכל המקרה . ברור לנו, מאופן הצגת הדברים על ידי הרמב"ם, שאף הגיבור / החסיד חש בהדרגה זו, שכן הוא אומר בעצמו : "שהגעתי למדרגה שלא יצערני בזוי זה החסר" . כלומר, הוא עצמו מתייחס לתהליך שהוא עבר . העובדה שאדם אינו מצטער כלל וכלל, בסופו של תהליך כזה, על כך שאחר - 'חסר' ( - חסר מצפון, חסר ערכים, חסר חסידות ? ) - פוגע בו, אינה דבר של מה בכך . זהו תהליך שעל אדם לעבור עם עצמו, ורק כך יגיע אל השמחה ואל היכולת באמת 'לא לשים לב' ( האומנם ...  אל הספר