246 איכה : מייאוש לתפילה זָכְרָה יְרוּשָׁלִָם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ ( א', ז ) זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ ( ג', יט ) זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי ( ג', כ ) ההופעות האלה הן המקומות היחידים שהשורש זכ"ר מופיע בהן במגילה, ובנוסף להן הפסוק הנידון כאן ( ה', א ) . הפנייה אל ה' כאן קשורה לשימוש במילה זו בקינות הקודמות . בקינה הראשונה, כפי שלמדנו לעיל, לאחר תיאור המצב בחלק הראשון של הקינה, ירושלים היא הדוברת, והיה מצופה שהיא תפנה אל ה' לישועה . אולם זה לא קורה . להפך, הביטוי שאין לירושלים מנחם חוזר פעמים מספר . הקביעה שאין לה מנחם כוללת את ה', ולמעשה בעיקר את ה', שהוא אינו מנחם כפי שמצופה היה . האמירה שירושלים זכרה את ימי עוניה ומרודיה ( א', ז ) באה תמורת הפנייה אל ה' לזכור . השימוש בשורש זכ"ר, כדי להביע את היעדר הפנייה אל ה', חזק אף יותר בפסוקים יט - כ בפרק ג' . שם השתמש המחבר בצורות "זְכָר", "זָכוֹר תִּזְכּוֹר", שמובנן הרגיל הוא פנייה בגוף שני, אולם בהקשר זה, כפי שראינו, אין מדובר בפנייה בגוף שני אל ה', אלא זוהי צורה של המקור ; והכוונה היא שהמקונן אומר שנפשו ...
אל הספר