136 איכה : מייאוש לתפילה "וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה'" ( פס' יח ) . בחלק השני ( פסוקים כא - לט ) , דמות אחרת משיבה לתלונתו של הגבר . דבריה מאופיינים בסגנון חוכמתי, והיא מציעה לסובל לקבל את ייסוריו . היא קובעת שיש טעם בייסורים, ושה' לא יזנח לעולם . בחלק השלישי ( פסוקים מ - מז ) , הציבור נענה לקריאת החוכמה, והוא שב בתשובה ( פס' מ - מא ) . הציבור מפנה את תלונתו לה' ( פס' מב - מז ) . בחלק הרביעי ( פס' מח - סו ) , היחיד מתאר שוב את כאביו וייסוריו, רק שהפעם הוא מפנה את דבריו אל ה', בציפייה לישועתו . בחלק זה האויב אינו ה', אלא אויב אנושי, והסובל מקווה שה' יושיעו מאויב זה . 27 המבנה של הקינה מעלה שאלות רבות : 1 . כיצד יש להסביר את חילופי הגופים בין יחיד בחלק הראשון, לרבים בחלק השלישי, ואחר כך שוב ליחיד בחלק הרביעי ? 2 . מדוע משולבים דברי החוכמה בחלק השני של הקינה ? 3 . כיצד הסובל, שהגיע לייאוש בחלק הראשון, מביע פתאום דברי ביטחון ואמונה בה' בחלק השני ? 4 . מדוע החלק השלישי, הכולל קריאה לתשובה ופנייה אל ה', כתוב בלשון רבים ? 5 . מדוע לאחר שהובעו דברי האמונה והתקווה בחלק השני, שוב חו...
אל הספר