החלק השלישי - פסוקים כ-כב

122 איכה : מייאוש לתפילה ה', ללא שימת דגש על האחריות של העם, ובעיקר עם תחושה של נתק בין העם לבין ה' . 33 ( כ ) רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא . ( כא ) שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ . ( כב ) תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם . הפנייה של ירושלים מתחילה בפנייה ישירה אל ה' להביט למי הוא עולל את כל השבר : "רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּכֹּה" . ואכן מכל השבר הכולל, ירושלים שוב בוחרת קבוצה אחת, ורק עליה היא מדברת : "אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים" . שוב עולה נושא הרעב, וכאן הוא מתואר בצורה החמורה ביותר האפשרית : אימהות האוכלות את עולליהן ! קודם לכן דובר בפרק על הבקשות של התינוקות מאימהותיהם לתת להם אוכל ( פס' יב 1 ) . לאחר מכן התדרדר המצב, והעוללים והיונקים נשפכו...  אל הספר
תבונות