57 קינה א ( כב ) כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי ( א ) רַבָּתִי בַגּוֹיִם ( ב ) אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ . . . ( כא ) אֵין מְנַחֵם לִי . . . כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ לְאֹיְבִים ( כ ) צַר לִי ( ג ) בֵּין הַמְּצָרִים ( יט ) כֹּהֲנַי ( ד ) כֹּהֲנֶיהָ ( יח ) בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי ( ה ) עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי ( יג ) פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי ( י ) יָדוֹ פָּרַשׂ צָר ( יב ) הַבִּיטוּ וּרְאוּ ( יא ) רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה החלוקה של הקינה לשניים באה לידי ביטוי באלמנטים פורמליים של האקרוסטיכון, המבנה הקונצנטרי, ואפילו מספר המילים בכל חלק . אבל אלמנטים פורמליים אלה אינם הבסיס העיקרי של החלוקה, שכן, כאמור, יש חילופי דוברים בין שני חלקיה . לאחר התיאור של העיר החרבה והשוממה, העיר עצמה פותחת בקינה עצמית, ובתלונה כלפי ה' . לפי זהות הנמענים, יש לחלק את הקינה לשלושה חלקים : החלק הראשון, פסוקים א - יא – קינה על ירושלים על ידי המקונן בגוף שלישי . החלק השני, פסוקים יב - כב – תלונת ירושלים על מצבה בגוף ראשון . החלק השלישי, פסוקים כ - כב – פניית ירושלים אל ה' . השילוב של שני הדוברים בקינה הר...
אל הספר