שלונסקי בארץ עוץ לי גוץ לי 31 אברהם שלונסקי - הילד הנצחי הכתיבה לילדים אפשרה לשלונסקי לבטא את צידו "הקל", הליצני, המשתעשע, את מאור הפנים שבו, את חוש ההומור והווירטואוזיות הלשונית שלו . בכתיבתו לילדים יכול היה לגלות את הפן הילדותי, את הצורך שלו להדהים, להלהיב, להפליא, לנוח מזעפו ולשמח את לבבות הצופים והקוראים במקום לעורר רגשות כעס, מרירות 36 ואפילו שנאה כמו בפולמוסים הספרותיים שבהם היה מעורב . שלונסקי דגל בזיווג של "השובב והמוקיוני" עם "הרצינות וכובד‑‑הראש" . המוקיונות הייתה בעיניו מסכה לרצינות, "שורש 37 הנשמה שבכל אמנות" . הכתיבה לילדים הייתה עבור שלונסקי מעין חזרה לילדותו, שכל חייו התגעגע אליה, התרפק עליה וכאב את התבגרותו : "אוי 38 בשירו "אני אבא‑‑אמא, כי גדלתי", כתב בשירו "לאבא‑‑אמא" . היום עליז מאד" ציטט את אמו שבעיניה גם בגיל 32 נראה כתינוק : 39 הוא תיאר את המשורר כילד "תינוק בן למד‑‑בית - כדבר אמי" . תמים, חכם ושובב שלעולם לא יתבגר, וראה בו את השתקפותו שלו כמשורר שנשארו בו תכונות של ילד : משורר רציני, חכם, מי שנושא על כתפיו את מצוקות השעה, אך בעת ובעונה אחת אוהב לשעשע ולהשתעשע במי...
אל הספר