206 רקפת אפרת הולצר לעצם הריבוי הקשור לקשר זה . היחידים היו נראים כמשתתפים בכוליות ; הזולת היה מסתכם בדגם שני של האני, כששניהם כלולים תחת אותו מושג ( שם : 93 - 94 ) . במקום ניגוד וכנגד הדיאלקטיקה, לוינס מציע, כאמור, את המונח "הפרדה" או "הבדלה" ( séparation ) . ההפרדה מופיעה במשנתו ביחסים הקשורים לכינון הסובייקט כ'אני' נפרד וביחס האתי עצמו ( לא בכל היחסים שלוינס מתאר ) . לטענתי זהו מונח שלוינס מכניס לשיטתו כדי שיוכל לנסח את תיאור אופן כינונם של היחסים הנזכרים ללא שימוש במונחים של שלילה וניגוד . בפרט, באמצעות מונח זה לוינס מספק הסבר לאופן כינונו של ההבדל הרדיקלי של הסובייקט ( ההיות, האני ) מהכוליות ומהאחר ( העולם ) שביחס אליו הוא מיוצר, כלומר, לכינונה של העצמיות שלו כ"מוחלט" . באופן זה, כאשר האני נכנס ליחס פנים אל פנים עם הזולת הוא כבר מהווה היות עצמאי, נפרד, המוגדר במונחיו הוא ולא ביחס לכוליות או לזולת . כך למשל לוינס טוען : "לא ההיות הנפרד [ אני ] ולא ההיות האינסופי [ זולת ] נוצרים כצדדים מנוגדים . הפנימיות המבטיחה את ההפרדה [ . . . ] צריכה ליצור היות מסוגר לחלוטין, שאינו שואב את בידוד...
אל הספר