מחמוד נעאמנה || סלים אבו ג'אבר 116 מניין לי ? הו נועל השערים העקרות והשממה שולחני, סעודת הערב האחרונה שלי במשתה החיים שורות אלה כנראה מרמזות על הקטע הבא אצל אבן אלזנג'י : " [ . . . ] ושרפו את גופתו . חאמד אמר לו : אם הוא יאמר לך שעדיף הפרת מבחינת הכסף והזהב, אל תסכים, ואל תפסיק להכות אותו . כאשר היה ערב, בא מחמד בן עבד אלצמד אל חאמד ועימו אנשיו, 392 הפרדות והמרכבה" . כותרת המשנה השישית, "רמאד פי אלריח" ( "אפר ברוח" ) , מזכירה את סיפור זריית אפר גופתו של אלחלאג' מעל נהר החידקל 393 בקטע הבא אנו לאחר שנשרפה, כפי שזה מופיע אצל אבן זנג'י . עדים להיבט המטא‑‑פואטי של השיר, שבו אנו יכולים לדמיין את קולו של אלביאתי כאשר הוא מדבר על ייסוריו הוא, על מילותיו שאותן הטילו לרפש, על כבודו ועל חירותו : מחברותיי דפיהן נאחזו ותשוקותיהן כובו הם הטילו את האותיות לרפש חופשי אני כמו האש הזאת והרוח, חופשי לעד דבריו של אלביאתי מזכירים לנו את הצנזורה שהמשטר הטיל על כתביו . כאן הוא אומר שלמרות הרפש שהוטל על שיריו הוא יישאר אדם חופשי . ייתכן שאלביאתי השתמש גם בשירו של אדוניס, 394 שבו תיאר המשורר חלק מהביוגרפיה של...
אל הספר