134 שלמה זנד החל מ- 1948 ועד 1967 נסוגה באופן יחסי הפרדיגמה הדו-לאומית מזירת הדיון הישראלית . למשך 19 שנה "נעלמו" כמעט ערביי פלסטין מהשיח הציבורי והסכסוך הפך יותר לסוגיה שניתן לכנותה "בין-ממלכתית" . כפי שכבר הוזכר לעיל, קבוצת "איחוד" הזעירה המשיכה להתקיים לאחר מותו של מאגנס, אם כי חדלה לחתור למסגרת קיום יהודית – ערבית משותפת, והסתפקה במאבק למען שוויון פוליטי לאזרחים הערבים, ביטול הממשל הצבאי והחזרת חלק מהפליטים . נר , כתב העת של האגודה הקטנה, נערך על ידי ר' בנימין, אך ההד הציבורי שלו היה מוגבל למדי . בובר וארנסט סימון המשיכו אמנם לתמוך בו, אך חוגי האוהדים והקוראים הלכו והתמעטו . בסוף 1956 חלו שני אירועים שטלטלו את מחנה השלום הישראלי הקטן . ב- 29 באוקטובר הצטרפה ישראל לצרפת ובריטניה בהתקפה חסרת תקדים על מצרים, ש"העזה" להלאים את תעלת סואץ . בנוסף, באותו יום התבצע גם טבח כפר קאסם, שבו נרצחו 161 על ידי חיילי משמר הגבול 49 גברים, נשים וילדים . אורי אבנרי ( הלמוט אוסטרמן ) , עורכו של השבועון העולם הזה , מספר באוטוביוגרפיה שלו כי שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה התקשר אליו נתן יֶלִין-מוֹר ( פרידמן...
אל הספר