118 שלמה זנד מהאוכלוסייה, לתבוע בגלוי מדינת יהודים ריבונית, או כמעט ריבונית, על "ארץ ישראל השלמה", כפי שדמיינו לעיתים בני דורו של הרצל בסוף המאה ה- 19 . כמעט אצל כל מנהיג מהשמאל ומהימין נמצא הצעות מעורפלות והערות כלליות על אפשרות של קיום משותף של יהודים וערבים, במסגרת זו או אחרת, וניכר היה 143 שחלק נכבד מההצעות, הגמישות מאוד, היה מן השפה ולחוץ . א . המרקסיזם הציוני בקרב מפלגת "השומר הצעיר", שצמחה מתנועת נוער בגליציה, גובשו עמדות דו-לאומיות כנות שייחדו אותה במידה רבה משאר הזרמים הציוניים . כבר ב- ,1927 כאשר הוקם "הקיבוץ הארצי", שהיה איחוד של קיבוצי "השומר הצעיר", הוא אימץ לו את החזון להקים "חברה סוציאליסטית דו-לאומית בארץ ישראל ובסביבותיה" . היות ופלשתינה היא במהותה ארץ בעלת שתי קהילות תרבותיות שונות, היא אמורה להיות מולדת לעם החוזר אליה, אך גם לעם היושב בה, שהוא הרבה יותר מציבור אנשים אנונימי, ולכן יש לשלבו בתכנון העתיד . המהפכה הפרולטרית ורעיון אחוות העמים שהיא נושאת בחיקה אמורים לגשר בסופו של דבר בין שני הלאומים ההולכים ומתגבשים בארץ וכך לבסס דו-קיום פציפיסטי ביניהם . ברם, הסוציאליזם...
אל הספר