113 ישראל−פלסטין ושאלת הדו - לאומיות של מדינות בלעדיות, הן יהודית והן ערבית, והוא הובן על ידי רבים כתמיכה עקיפה ברעיון הפדרטיבי . ברם, תביעתו במקביל של ראש ממשלת בריטניה להתנות את הנכונות להגירת 100 אלף פליטים בביטולם של הצבאות הפרטיים של היישוב ( כולל ארגון ה"הגנה" ) ציננה את ההתלהבות הכללית שאחזה בחברי "איחוד" ואוהדיהם . התגברות הטרור היהודי, ששיאו היה בפיצוץ מלון "המלך דוד" בירושלים, בד בבד עם כישלונות המגעים עם נציגים ערבים שונים, יצרו אווירת דכדוך קשה . רציחתו של פאוזי אל-חוסייני, שעמד בראש אגודת "פלשתינה החדשה", קבוצה ערבית קטנה שתמכה בדו-לאומיות, תרמה אף היא למפח נפש כללי . אף על פי כן, מאגנס, בובר וסימון לא הרימו ידיים והמשיכו במאבקם . הפחד ממלחמה כללית בין שתי הקהילות לא נתן להם מנוח, ואופני תפיסתם את האמונה והמוסר היהודיים העניקו להם את הכוח להמשיך להתנגד לעמדות הציונות ההגמונית . ב- 14 במאי 1947 החליט האו"ם להקים ועדת חקירה מיוחדת לענייני פלשתינה . "ועדת אונסקו"פ" נועדה לבדוק את התנאים לפתרון הסכסוך היהודי – ערבי, ובעיקרון לא השתתפו בה נציגי המעצמות הגדולות . כעד מטעם "איחוד...
אל הספר