74 שלמה זנד ידי גרשם שלום ככל הנראה בקורטוב של הגזמה, אך מרטין בובר, גדול הפילוסופים הציונים במאה ה- ,20 נותר כל חייו מרדן ביקורתי שהטריד והציק לכל הממסדים . הוא אמנם לא היה אֱלִישָע בֶן אֲבוּיָה ( האפיקורס התנאי ) של הלאומיות היהודית המתגבשת, אולם הוא היה בהחלט דמות כריזמטית יוצאת דופן, הוגה דתי עד עומק נשמתו ואנרכיסט הבז לדיני כשרות ומדיר את רגליו מבתי כנסת . הוא גם היה יהודי לאומי בכל רמ"ח אבריו ובה בעת מתנגד עקבי של הקמתה של מדינה יהודית נפרדת . לומר על חברי "ברית שלום" ש"כולם היו בניו" תהיה כמובן הגזמה ; רופין ואף שלום נטו להסתייג ממנו ומפילוסופיית החיים שלו . ברם, רוב הרדיקלים באגודה, במיוחד אלה שהשתייכו לחוג "בר כוכבא" בפראג ושמעו בזמנו את הרצאותיו - ברגמן, קון, ו-ולטש - נעשו לבובריאנים מובהקים למשך זמן רב מחייהם . הפילוסוף, שישב עד 1938 בגרמניה, גם גיבה מרחוק את פעילותם ב"ברית" והפיץ בהתלהבות את דעותיהם הפוליטיות . לכן רבים עד היום מזהים את האגודה ה"סוררת" עם בובר . הנס קון פרסם את הביוגרפיה שלו על בובר כבר ב- 1930 . זו הביוגרפיה היחידה שאושרה על ידי הפילוסוף עצמו וכללה סקירה, ...
אל הספר