56 שלמה זנד הצ'כית בבוהמיה ובמורביה ואפילו הרוסית בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית ) . ניצני התסיסה הלאומית, שהחלו בוקעים באזורי ספר שלובי תרבות ושפה אלו, תרמו אמנם לתפיסה אתנוצנטרית מובהקת הרואה את הלאום כגוף אורגני בעל דם ומוצא משותף, אך לעיתים, כך במקרה של רבים מאנשי "ברית שלום", הם פיתחו במקביל רגישות מקורית לאחר ופתיחות רבה לרעיונות דו-לאומיים או רב-לאומיים . לא מקרה הוא שאוטו באואר ( Bauer ) וקרל רנר ( Renner ) , שני הוגים חלוצים בתחום חקר הלאומיות בראשית המאה ה- ,20 הגיעו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, ושניהם דגלו בעיקרון האוטונומיה למיעוטים לשוניים-תרבותיים, ואפילו בפתרונות 52 פדרטיביים של קיום רב-לאומי . בד בבד אין לשכוח : חברי ה"ברית" רופין, ר' בנימין, הוגו ברגמן, הנס קון ומרטין בובר הגיעו אמנם משוליה המזרחיים של תרבות גרמניה, ואילו גרשם שלום, שלמה פְרִיץ גוֹיטיין, דוד ורנר סנָטוֺ ר וארנסט סימון ( שהצטרף מעט מאוחר יותר ) , נולדו בברלין או בבוואריה והיו ברוחם "יקים" טיפוסיים . אף על פי שעד 1933 היגרו לפלשתינה רק כ- 2,000 יהודים מגרמניה, האהדה הגדולה ביותר כלפי "ברית שלום" באירופה ניכרה ...
אל הספר