גלות הגוף המדבר 107 מייחסת להם כשהיא מאשימה אותם באסונה, וכתוצאה מן השחרור הזה היא יכולה לגעת בשבר שחולל האסון הזה גם בהם, הכואבים כעת בתוכה הן את האובדן והן את אי יכולתם להושיע אותה ממנו . החילוץ של האובייקטים הפנימיים מן האומניפוטנטיות שלהם הוא בעבורה התיקון האמיתי . לא ההשבה של האומניפוטנטיות, כלומר ההשבה שלהם למעמד המצילים, הגואלים, המיטיבים - אלא דווקא הוויתור על האומניפוטנטיות הזאת, ודרך הוויתור הזה היכולת להיות במגע עם מה שהם בכל זאת יכולים להעניק לה . קליין מתארת בהקשר הזה את הרגע שבו היא מבינה שאף שאינם הגורם לאסונה, וגם לא יוכלו להושיע אותה מאסונה, הם אבלים איתה עליו בתוכה, והיכולת לחוות אותם כאבלים איתה מאפשרת לה להרגיש שהיא חוברת אליהם בתוך היגון המשותף : "הדמעות שהזילה היו גם במידה מסוימת דמעותיהם של הוריה המופנמים . והיא רצתה לנחם אותם כפי שהם, בפנטסיה, ניחמו אותה" ( שם : 111 ) . הפילוסוף עמיהוד גלעד ( 1999 , Gilead ) מציע בספרו מסגרת חשיבה חדשה לסוגיה העתיקה של הגוף והנפש . לפי מסגרת חשיבה זו הגוף והנפש אינם זהים אך הם מאוחדים . בתוך איחוד מורכב זה מתקיימת החלוקה בין "הא...
אל הספר