גלות הגוף המדבר 35 סרג' לקלייר ( 1998 ) , בספרו הורגים ילד , טוען שכדי להיות סובייקט או להתפתח כעצמי יש להרוג את הדימוי של הילד בעיני ההורה - הדימוי שטרם לידתו . כדי להשיג עצמיות מלאה עלינו להרוג שוב ושוב את הדימוי הפנטזמטי של עצמנו כפי שהוחדר לנו על ידי הורינו . זהו רצח בלתי אפשרי אך הכרחי, טוען לקלייר, שכן לא יכולים להיות חיים, לפחות לא חיי תשוקה ויצירה, אם נחדל אי פעם מלהרוג את הילד הזה, החוזר תמיד ( שם : 2 ) . מי שאיננו מתאבל על אובדן הילד שהוא יכול היה להיות נותר לכוד בתוך לימבו של הַמְתנה חסרת שחר לִהיות הילד הזה . אך גם מי שמשכנע את עצמו שהוא ניצח את העָרִיץ אחת ולתמיד - מתנתק ממקורות היצירה שלו . במילים אחרות, חיי התשוקה והיצירה תלויים באֵבֶל הבלתי פוסק על הדימוי של הילד שיכולנו להיות, ושעלינו להרוג שוב ושוב כדי להפציע מתוכו . רגע מותו של הילד הוא הרגע שבו נולד ה"אני" . כדי לכונן את עצמיותנו עלינו לשחרר את העצמיות הזו מכבלי הציפייה, אולי אפילו כבלי הטרור, שמופעלים עליה מצד אלה שקדמו לנו . הדימוי הפנטזמטי שלנו בתוך הורינו הוא מצד אחד בלתי נמנע - אין ילד שייוולד לעולם ללא דימוי כ...
אל הספר