דנה אמיר 16 חסר פשר או לאירוע בעל פשר ארכיוני בלבד ; וכינון שפה - משום שבמקום שבו השפה מצליחה לדבר לא חֵרֶף הלקונה הטראומטית אלא בשמה, לא מעֵבר לה אלא דרכה, היא הופכת לאירוע אמיתי של עדות, כלומר לעדות המכוננת את הסובייקט ( אמיר, 2018 ) . במילים אחרות, כדי להעיד על עצמו, על האדם בעת ובעונה אחת לחצות את התהום ולהישאר בה : להחזיק בתוך השפה את הפער שאינו ניתן לגישור בין מה שיכול להיאמר לבין מה שעצם האמירה שומטת אותו מתוכה . מעשה העדות, טוען אגמבן, הוא לעולם המאבק בין מי שיש לו קול אך אין לו מה לומר בו, לבין מי שיש לו מה לומר אך אין לו קול שיוכל לדבר בו . העד הוא ממילא גולֶה : גולֶה מתוך עצמו - או לחִלופין גולה מן הדיבור . מה קורה כשעל הגלות המובנית ממילא לתוך מעשה העדות מתיישבת גלות נוספת, היא הגלות משפה אחת אל שפה אחרת ? בגלות הנוספת הזו, הגלות משפה לשפה, עוסקת המסה "לכמה מולדת זקוק האדם" שכתב ז'אן אמרי ( 1977 [ 2007 ] ) . אמרי כותב : גולֶה שהגיע לארץ החדשה והוא כבר איש מבוגר יבין את הסימנים לא באופן ספונטאני כי אם על ידי הפעלת שכלו, דבר הכרוך במאמץ רוחני מסוים . רק האותות שקלטנו מוקדם מא...
אל הספר