דנה אמיר 14 שאחריות היא תמיד סוג של משא : היא כרוכה בנכונות לשאת את חלקנו במה שמתרחש סביבנו ובמה שקורה לנו, ולכן כרוכה בהכרה האפריורית בכך שגם מה שאנו תופסים כחיצוני לנו - נתון תחת חסותנו האתית והאנושית . פרקי הספר הזה יוצאים אפוא למסע לתוך צורות שונות של לקיחת אחריות : החל מן האחריות שלנו על האופנים שבהם אנו גולים מן השפה או נאחזים בשפה, וכלה באחריות שלנו על פרמטרים שונים של קול, על צורות שונות של הפניית עורף, ועל הנכונות לעבור מפעולות הנקמה והכפרה למחוות החרטה והסליחה . אף כי החוט השזור בין כל הפרקים האלה הוא חוט האחריות - אין מדובר באחריות במובנה הפשוט, הקונקרטי ( שבו אדם לוקח אחריות, באופן נקודתי, על מעשה שביצע, או על פגיעה שפגע ) , ולכן גם לא תמיד מוזכרת בהם מפורשות המילה "אחריות" . האחריות איננה הנושא כי אם המצע לדברים שנכתבו כאן . למעשה אפשר לומר שהאחריות היא‑‑היא הנקודה הארכימדית המאפשרת את כל סוגי החריגה האלה, שבהם ידובר לאורך הפרקים השונים, ולכן היא משמשת גם כנקודה הארכימדית שממנה נכתב ספר זה מראשיתו : נקודת מוצא התופסת את האדם כ"שָׁלֵם לִירִי", כלומר, כמי שיש לו החופש והכוח ...
אל הספר