דנה אמיר 8 בשטחי החיים שמהם הן התפתחו, והבנת שטחי החיים האלה דלה יותר ללא המבט הפסיכואנליטי . נדמה שה"פנים" וה"חוץ" של הפסיכואנליזה מעמידים בסימן שאלה את ההבחנה בין פנים לחוץ, הן כקטגוריות מהותניות והן בחיי הסובייקט ( הפסיכואנליטי ) . כדי לפתח את התיאוריה שלו, פרויד השתמש במאגר עצום של ידע ממקורות שהם חיצוניים לפסיכואנליזה : אנתרופולוגיה, אמנות וספרות, פסיכולוגיה ניסויית, מחקרי מוח, פוליטיקה ויחסים בין‑‑לאומיים, רפואה ומדעי הטבע . הפילוסופיה, שבה האמין וששימשה נר לרגליו בכל קביעותיו, אף היא לא נבעה מהפסיכואנליזה . הפוזיטיביזם ותיאוריית ההתאמה של האמת היו הפילוסופיה המקובלת של זמנו, ובהן האמין כל מי שזיהה את עצמו עם המחנה הנאור, המשכיל והרציונלי . נדמה שפרויד דחה תפיסות אמת אחרות, אך במורכבות כתביו ובמורכבות תיאוריו את הנפש האנושית השתלבו תפיסות אמת מגוונות, אשר שבו והבהירו את האופן שבו הנפש האנושית ההטרוגנית אינה ניתנת לרישום בשפה הומוגנית אחת . הקשרים ההדדיים בין הפסיכואנליזה ל"עולם" מתקיימים כל העת בשתי רמות, המנהלות ביניהן קשרי גומלין : ראשית, העולם, על תוצריו החברתיים, הספרותיים וה...
אל הספר