נטע ענבר-סבן 334 נדבקים ? "אסור לגעת במשטחיתוקף תינוקות ? ילדים ? מבוגרים ? קשישים ? איך מתכת ! הווירוס נשאר עליהם במשך ימים" . וכבר סרטון הסברה ישראלי שרץ בעולם על הדבקה דרך כפתורי המעליות . מסיכות ? "מה זה השטויות האלה ? אני לא עוטה מסיכה, זה לא נוח, חם, מגעיל, חונק . . . " ומרחק ? מתחילים להביט על אלה שנצמדים "הוא ידביק אותי, לא אכפת לו, איזו ובוס ביִראה מהולה בכעס : בסופרמרקט ובאוט אנוכיות" . מהול בהקמת ממשלה מאונס, אונס העובדותהכולמהדורות החדשות . וושוב הפוליטיות : אף מפלגה לא יכולה להקים ממשלה עם בנות הברית המוכרות שלה . מה יהיה ? מיום ליום הולכת ומתגברת תחושת חוסר האונים . האם עליי להמשיך ולקבל אנשים לטיפול בקליניקה ? האם לבקש שיעטו מסיכות ? אני מבקשת ונתקלת לעתים מנומס, נותנים לי להרגיש שאני היסטרית ללא סיבה . ובכל זאת מתעקשת . בזלזול המטופלים ממלאים את בקשתי מתוך התחשבות או נימוס . גם לי קשה לשבת עם מסיכה כאשר אני והסובבים אותישעות של טיפולים . מתחילה לבעבע תחושה של מוּגנוּת עוטים מסיכה . לרוע המזל, אימת הווירוס משתלבתושוב תרחישי אימים במהדורות החדשות . בפוליטיקה המקומית . נשמ...
אל הספר