נטע ענבר-סבן 224 ערב היה אבי משחק שחמט עם שכן שגר במרחק חמישה בתים מאיתנו . מדי שבת הוא בשיחה ערה ניהלו השניים את חייהם ואת חייעמד ליד גדר משותפת עם בית שכן אחר ו העולם . תמונה אחת שצולמה מעלה בליבי בכל פעם רגש חם וגעגוע : שניהם עומדים משני עברי הגדר, כל אחד בחצרו והם זוקרים את האצבע המורה כדי להדגיש את דבריהם . י שלרוב ימי השנה היינו אוכלים את ארוחת הצהריים עם השכנה שגרה מהעבר השנ הבית ועם ילדיה . דלת עץ פשוטה הפרידה בין הבית לבין מבואה קטנה ולאחריה דלת העץ של בית השכנה . הדלתות נפתחו תדיר ואנחנו הילדים היינו עוברים דרכן אפילו מבלי לדפוק בדלת : לבקש סוכריה, להביא מרק, לשיחה קצרה או לעבוד בסטודיו שלה . של זהר גורי לקרמיקה ולפיסול, ושם הוטמעה ביבמשך שעות וימים ביליתי בסטודיו האהבה לחומר, לחמר שממנו נוצרו הפסלים והתמונות . את פירות הפיג'ויה קטפנו בחצרה ואת השסק והאפרסקים בחצרנו . בשבתות ובחגים התמלא ביתנו עוד יותר : אבי הביא תמיד את סבי וסבתי מצד אמי רחים קבועים בביתנו בשבתות ובחגים, חברילארוחת שבת . דודים ובני דודים היו או המשפחה היו מתקבלים תמיד בשמחה וזכו לאירוח אוהב . בכל ערב יום כיפ...
אל הספר