] 68 [ בקרו ן הח תום רק מאישיותה של אילקה, אלא מתפיסתו הכוללת של פוגל על יחסים בין גברים לנשים : "לנו הגברים יש גב וכתפיים ואפשר להעמיס" — הוא כתב . "חמורים נושאי משא אנו . ואפשר עוד שמתרבה ההנאה עם כובד המשא . אבל היא" — לעומת זה — "רכה שכמותה ! אעזור . לפרקים תוקפתני תוגה נוראה כשהריני בקירבתה . עד כדי חבוק תבל ומלואה" . משמע : יש לו, לפוגל, נכונות להשיב לה אהבה, אך זו מונעת בידי רגש של רחמים ופריסת חסות 2 ומתן כתף לאישה רכה, חלשה ובכיינית הזקוקה להגנה . לדבריו של פוגל, כבר באוקטובר 1916 — פחות משלושה חודשים אחרי שהכירו זה את זה — הציעה לו אילקה להינשא, והוא נחרד מן ההצעה . נישואים ? הוא לא נועד לכך . עכשיו חרד באמת ובתמים כי יאבד את חירותו האישית, שהיא כה יקרה לו . זאת ועוד, אכן היא אוהבת אותו עד טירוף, אבל הוא לא אוהב אותה . די לו בכך שהוא רואה אותה שעות אחדות ביום, לא יותר מזה . אבל בחושיו הרגיש שהיא מושכת אותו אליה, שהיא מנסה ללכוד אותו ברשתה . מכאן שעליו להישמר מכל משמר שלא ייפול למלכודת הזאת ששמה חיי נישואים . הוא אפילו פנה אל עצמו בלשון אזהרה : היזהר, פוגל ! אל יתרכך לבך יותר ...
אל הספר