] 58 [ בקרו ן הח תום פוגל לבירור מערכת היחסים בינו ובין חברו גרוס, התלמיד שהיה לידיד ושכנראה תפס מקום חשוב בעולמו . פוגל הודה כי הוא עצמו היה החוליה החלשה במערכת יחסים זו — הוא שאהב את גרוס, חיזר אחריו, נתמך בו, וכל זה משום שהרגיש בודד כל כך . ומרגע שנכרך אחרי אותו גרוס לא היה מסוגל להבחין בחסרונותיו כלל . אבל עכשיו פגע גרוס בציפור נפשו כשכינה אותו "שנורר", ומבחינתו זה סופה של הידידות ביניהם . הוא, פוגל, אינו נכון בשום פנים למחול על כבודו . אם אינו יכול לרכוש ידיד דוגמת אברהם לנדא, אז אין לו צורך באיש . "לא ! " — פסק פוגל — "בחור כגרוס אינו יכול להיות ידידי האמיתי ! " חד וחלק . אלא שההיסטוריה לא הותירה לפוגל זמן רב להתבוסס בחיטוטים העצמיים שלו . כעבור שלושה ימים, ב- 13 באוגוסט, נשמעה דפיקה בדלת הדירה שהתגורר בה . בעלת הבית מיהרה לפתוח, ובפתח נראו שני שוטרים . "כאן גר מר פוגל ? " שאלו . "כן", השיבה בעלת הבית מופתעת . מה לאנשי המשטרה ולדייר התמהוני שלה, שאינו יוצא מפתח הבית ימים ולילות ורק קורא ספרים — תהתה בינה לבינה . השוטרים מיהרו לחדרו הקטן של פוגל . תחילה ביקשו לבדוק את ניירותיו של ...
אל הספר