] 18 [ בקרו ן הח תום למשוך עוד את הזמן . המראה על הרציף היה נורא : מאות הנוסעים ירדו מן האוטובוסים, הרבה זקנים, הרבה ילדים, הרבה בני משפחות גדולות שנאחזו זה בזה במאמץ עילאי ובחשש שמא יאבדו את הקשר ביניהם . אמנם הנוסעים הוגבלו ונאמר להם לקחת ציוד אישי בלבד, אבל בכל זאת רוב הנוסעים היו עמוסים בצרורות, במזוודות ובחבילות קטנות שהכבידו עוד יותר על הדרך שהתנהלו בה . הדוחק היה בלתי נסבל, נשים צווחו, ילדים ותינוקות בכו, היו שפנו בשאלות ובתחינות אל משטרת הסדר, אך לאלה לא היה פנאי ולא הייתה סבלנות להתפנות לכך, הם דבקו במשימה האחת והיחידה שהייתה להם — לייעל עד כמה שאפשר את הכנסת המשלוח ה- 69 אל הקרונות 2 לשם כך היו כל האמצעים כשרים : צעקות, דחיפות, על פי לוח הזמנים . מכות, הכאה בקתות רובים — העיקר שנוסעי האוטובוס לא ימשכו זמן על הרציף ויעלו על הרכבת מהר ככל האפשר כדי שיהיה אפשר להתחיל לנסוע 3 בשעה היעודה . עם 1,501 הנוסעים נמנה גם המשורר דוד פוגל, שהגיע לתחנה באוטובוס שקובצו בו עצירים שלא היו להם בני משפחה או חברים במחנה . רק ארבעה ימים לפני כן הגיע פוגל ברכבת אחרת מן העיר ליון שבמזרח צרפת ל"גאר ...
אל הספר