62 זהר עמר ודוד אילוז במקורות ההיסטוריים מתקופת המשנה והתלמוד נזכר רבות צמח האפרסמון ( Balsamum ) 1 כצמח שממנו מפיקים בושם יקר ערך . באותה תקופה הוא גודל באזור אגן ים המלח והשרף שהופק ממנו נחשב ליקר שבבשמים . היהודים, בעיקר באזור יריחו ועין גדי, התמחו בגידול האפרסמון ובטיפוחו, ואת מלאכת הפקת הבושם הם שמרו בסוד . הדרישה לבושם האפרסמון בשווקי העולם העתיק מחד גיסא, והשליטה היהודית בגידולו מאידך גיסא, רק הגבירה את המוניטין שלו . האפרסמון הפך יותר מכל, לסמלה של ארץ ישראל היהודית, ולא בכדי הציע רב יהודה ברכה ייחודית לריח האפרסמון, שיש לברך עליו "בורא שמן ארצנו" ( בבלי, ברכות מג ע"א ) . באפרסמון השתמשו גם כמרכיב בקטורת וחשיבותו באה לידי ביטוי בכך שהוא זוהה עם ה'נטף' ( שמות ל, לד ) וה'צרי' הנזכר בראש רשימת סממני הקטורת שהוקטרו במשכן במקדש ( בבלי, כריתות ו ע"א ; ירושלמי, יומא מא ע"ד ) . הוא נזכר במשנה בין צמחי הבושם בשם "קטף" ( שביעית ז, ו ) , כפי שזיהה אותו רבן שמעון בן גמליאל : "הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף" ( כריתות ו ע"א ; ירושלמי, יומא ד, ד מא ע"ד ) . בנוסף, יוחסו לאפרסמון סגולות רפוא...
אל הספר