פרק עשרים וחמישה: שפה וזהות בארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה: פונקציה, יוקרה וקדושה

1022 | מילכה לוי-רובין סיפור זה מקפל בתוכו את שני פניה של הלשון 2 : הפן הפונקציונלי, והפן הסימבולי . 3 בפן הפונקציונלי השפה היא אכן כלי תקשורת ראשון במעלה המעניק לחברה האנושית יכולת מיוחדת במינה להוציא לפועל מפעלים נרחבים ומורכבים ביותר כדוגמת מגדל בבל . 4 הפן הסימבולי של השפה בא לידי ביטוי בולט במסורת המדרשית, שם מובהר מעמדה המיוחד של העברית כשפת הבריאה וכלשון הקודש . בפן זה השפה משקפת את שורשי הקבוצה ומסורותיה העתיקות, קודים תרבותיים, הקשרים סמויים ורמזים טקסטואליים שרק הבקיאים בה עשויים לעיתים לעמוד על רזיהם . פן זה יכול למלא לפיכך תפקיד מרכזי בהבניית הזהות של הקבוצה דוברת השפה . עם זאת, כפי שנראה, הפן הסימבולי של הלשון אינו מרכיב הכרחי בהבניית זהות, שכן אפשר להשתית זהות קבוצתית על מרכיבים אחרים . בפרק זה אנסה לעמוד על הפן הסימבולי שמילאו השפות השונות שדוברו בארץ- ישראל בשלהי העת העתיקה . מתי וכיצד הופכת השפה למרכיב מרכזי בהבניית הזהויות של הקבוצות החיות ופועלות בארץ בתקופה הנדונה ? על פי אילו אמות מידה מוגדרות הקבוצות הללו ( לשון ? דת ? מעמד חברתי ? אזור גיאוגרפי ) ? כדי לענות על ה...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי