912 | מרדכי אביעם בפרק זה מוצג בקצרה המכלול הרחב של בתי הכנסת מנקודת מבט של המחקר העדכני והניסיון ליצור טיפולוגיה רגיונלית של המבנים . הכוונה היא להראות שלמרכיבים רבים באדריכלות בתי הכנסת יש אפיונים אזוריים, שאפשר לקבצם ולהציגם בתוך אזורים מוגדרים . מטבע הדברים אזורים אלו נושקים בחלקם ומשתלבים בשוליהם, ובאזורי מגע אלו נוכל למצוא מאפיינים דומים . תולדות המחקר ימים רחוקים בתי כנסת קדומים בארץ-ישראל, ובייחוד אלו שבגליל, נזכרים לראשונה בתיאורי נוסעים יהודים החל במאה השלוש עשרה . רבי שמואל בר שמשון ( 1210 ) היה הראשון להגדיר את המבנים האלו כבתי כנסת וייחס את בנייתם לרבי שמעון בר יוחאי . 2 גם נוסעים אחריו במהלך המאות הכירו את השרידים המרשימים שניצבו בין בתי הכפרים הערביים וזיהו אותם כבתי כנסת מימי רבי שמעון בר יוחאי . גם את המקדש הרומי בקדש, שחזיתו השתמרה לגובה ניכר, ואופי בנייתו דומה, זיהו הנוסעים כבית כנסת . הזיהוי נעשה גם על פי השתמרותן של כתובות עבריות וארמיות וגם על סמך 'תחושות הבטן' שחיברו מבנים גדולים ומרשימים בגליל לדמויות חשובות מהעבר היהודי המפואר של הגליל . סוף המאה התשע עשרה וראש...
אל הספר