פרק שבעה עשר: מחזור המטבעות בארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה (המאה החמישית–השביעית)

678 | גבריאלה ביכובסקי סקירה זו מקיפה את המרחב הגיאוגרפי של מדינת ישראל, יהודה ושומרון, החופפים באופן כללי את שטחי הפרובינקיות פלסטינה הראשונה ( פרימה ) ופלסטינה השנייה ( סקונדה ) . מחד, זהו אזור מרוחק ממרכז האימפריה, אך מאידך, זוהי ארץ הקודש, מוקד עליה לרגל לנוצרים מהמזרח וגם מהמערב . לפיכך, המכלול הנומיסמטי אשר נתגלה בארץ הוא ייחודי ביותר . המאה הרביעית כרקע למטבעות הביזנטיים חלוקתה של האימפריה הרומית למזרח ולמערב בתקופת הקיסר דיוקלטיאנוס בשלהי המאה השלישית לסה"נ, והרפורמה הפוליטית והמנהלית בעקבותיה היו הרקע לשינויים שנעשו כמה שנים אחר כך בידי קונסטנטינוס . קיסר זה אחראי על שני האירועים המשמעותיים ביותר אשר מסמנים את המעבר בין התקופה הרומית לשלהי העת העתיקה : העברתה של בירת האימפריה מרומא לקונסטנטינופוליס וההכרזה על הנצרות כדת מותרת של האימפריה ( באדיקט מילנו, 313 לסה"נ ) . המאה הרביעית נחשבת תקופה של יציבות יחסית ; האימפריה השתרעה על שטח נרחב מאוד, מבריטניה עד צפון אפריקה ומספרד עד מסופוטמיה . מעבר לתפקידם כאמצעי תשלום היו המטבעות אחד מסמליה הייצוגיים העיקריים של האימפריה ; הדרך היע...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי