פרק עשירי: הכתובות היווניות והלטיניות בארץ־ישראל

358 | לאה די סגני השישית והשביעית, ושבה ומופיעה בתקופה הצלבנית ואף בעת החדשה . 2 התיחום הכרונולוגי 'עד מוחמד' הוא אפוא חסר משמעות . תיחום כרונולוגי קביל יותר לכתובות שלהי העת העתיקה בארץ-ישראל הוא המאות הרביעית עד השמינית לסה"נ, ולכתובות היווניות בכללן — מהמאה הרביעית לפסה"נ עד המאה השמינית לסה"נ . במהלך מאות השנים הללו חלו שינויים רבים הן בשכיחות הן בטיפוסי הכתובות היווניות והלטיניות שנתגלו בארץ-ישראל . רוב הכתובות מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה הן כתובות קבורה קצרות וטביעות על כלי חרס מיובאים ( על ידיות קנקנים מיובאים מרודוס ומאיי הים האגאי ) . בתקופה הרומית המאוחרת שכיחות יותר כתובות בנייה והוקרה וכתובות הקדשה, בעוד כתובות הקבורה פוחתות . הדבר מצביע על שינוי בנוהג האפיגרפי, המתבטא גם בירידה במספר הכתובות, במיוחד ממערב לירדן . 3 הלטינית מיוצגת בעיקר בכתובות צבאיות ( מצבות קבורה של חיילים, כתובות הוקרה למפקדים מאת פקודיהם, כתובות המעידות על מפעלי בנייה של יחידות הצבא, כתובות הקדשה של מזבחות שהקדישו חיילים ) וכתובות שמקורן במנהל האימפריאלי ונציגיו, ובכלל זה גם קולוניות רומיות דוגמת ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי