פרק שביעי: על היצירה הספרותית של הנוצרים בארץ־ישראל*

260 | יונתן מוס רק בוועידה האקומנית הגדולה, ועידת כלקדון ( 451 ) , הוכרה ירושלים כפטריארכיה עצמאית . 3 מכיוון שרבים היו הנוצרים בשלהי העת העתיקה, ובכלל זה קהילות גדולות בארץ, שלא קיבלו את מרותה של ועידת כלקדון, גם נושא זה המשיך להיות סלע מחלוקת . 4 יתר על כן, מקצת המחברים הפוריים והחשובים שפעלו בארץ, בראש ובראשונה אוריגנס, היו שנויים במחלוקת . ברבות השנים היו מהם שאף הוכרזו כופרים בוועידות מטעם הכנסייה האימפריאלית המרכזית — תוצאה חלקית לפחות של חולשתה הפוליטית של ההנהגה הנוצרית בפלסטינה . עובדה זו פגעה במעמדם של סופרים אלה במורשת הנוצרית המאוחרת יותר . 5 ועם זאת, למרות דחיקתה של הארץ ממרכז הבמה של העשייה הנוצרית הפוליטית והספרותית בתקופה האמורה, ואולי דווקא בזכות מקומה בפריפריה, כנסיות פלסטינה הוציאו מתוכן כמה מהמחברים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הנצרות בשלהי העת העתיקה . אלא שלא כמו הסופרים ה'גדולים' והסמכותיים, שהיו בהרבה מקרים פטריארכים של הערים המרכזיות באימפריה, כמו אתנסיוס וקירילוס מאלכסנדריה, יוחנן כריסוסטומוס מקונסטנטינופוליס וסוורוס מאנטיוכיה, השפעתה של הספרות הנוצרית הארץ...  אל הספר