ט. דמי עזיבה ופנסיה

שנות השישים ( ב ) : סחף ערכי וחברתי והמאבקים נגדו | 457 הכספי לעוזבים שהם בני ארבעים ומעלה . כל עוד העוזבים היו צעירים מאוד, בגילאי העשרים וללא משפחות, הבעיה של הסידור הראשוני מחוץ לקיבוץ לא העיקה על העוזבים ולא על הקיבוצים . עם הזמן החל גיל העוזבים לעלות ונוצרו משפחות עם ילדים, וגם היכולת להשתלב בשוק העבודה בגיל הזה פחתה, כך שעזיבה ללא כל רכוש נעשתה קשה יותר ויותר . בשנות השישים עלה במזכירות נושא הסיוע הכספי לעוזבים בעקבות החלתו של סיוע כזה באיחוד הקיבוצים . בדיון על הקמת קרן סיוע לעוזבים נכים סיכמה המזכירות בשלילה, שכן סיוע ממוסד לעוזבים מכל סוג נוגד את עקרונות הקיבוץ ומעודד עזיבה . ההחלטה הייתה לדון בכל מקרה לגופו ולסייע לפי הצורך הקונקרטי . המענק הסטנדרטי היה חודש של הוצאות קיום כמקובל באותו קיבוץ או בתנועה . שאר התנועות – איחוד הקיבוצים, הקיבוץ הארצי והקיבוץ הדתי – הקדימו את הקבה״מ בטיפול בבעיה והקציבו סכום לפי מפתח מסוים שמתבסס על ותק בקיבוץ כדמי עזיבה . מזכירות הקבה״מ שללה את נוהג הוותק וסיכמה להמשיך בנוהג הקודם, אבל לשקול העלאה של המענק לשווי של שלושה או ארבעה חודשי קיום . בהמש...  אל הספר