אפילוג : הנשיא הגואל | 477 ג'יין אדמס, שהייתה בת ארבע וחצי בסידרוויל שבאילינוי כשלינקולן מת, נזכרה ב"דמעותיו של אבי, והאמירה המרשימה שלו שהאיש הגדול בעולם מת", והיא "הבינה במעומעם את המושג של הנשיא שמת מות קדושים כנושא הדגל של מצפון בני ארצו" . "מות קדושים" נעשה במהרה הביטוי המנחה, כשאנשי דת ברחבי הארץ זנחו את הדרשות שהכינו מראש לחג הפסחא ביום ראשון ונאבקו לתת משמעות כלשהי לאימה הלאומית . יום ראשון ההוא היה ל"חג הפסחא השחור", ובדוכן אחר דוכן הוספד לינקולן בתור "אחת הדוגמאות הטהורות ביותר לגבריות אמיתית שאי פעם הוצגו לעיני העולם" . הוא היה ישר, כן, נדיב ; הוא היה איש עממי באמת, "טיפוס אמיתי של אמריקה של היום" ; השוו אותו לוושינגטון, למשה רבנו . ובאופן בלתי נשלט כמעט, השוו אותו לישו . האם לינקולן לא בא לשחרר את עמו לחופשי ? האם הוא לא נכנס לריצ'מונד באותה רוח ניצחון, סמוך ליום ראשון של הדקלים שישו נכנס בו לירושלים ? האם הוא לא נרצח ביום שישי הטוב ? "כפי שהמשיח נכנס לירושלים, העיר שיותר מכול האחרות שנאה אותו, דחתה אותו ובקרוב תרצח אותו", כתב הכומר המתודיסטי גילברט הייבן על ביקורו של לינקו...
אל הספר