434 | לינקולן : הנשיא שקרא דרור טעה בכך שהניח לעצמו "להיסחף" לשחרור העבדים . "יש לנו יותר חיילים עכשיו משהיו לנו כשהמלחמה החלה . . . איננו מותשים, וגם לא בתהליכי התשה . . . אנחנו צוברים כוח, ונוכל, אם יהיה צורך, להמשיך במאבק ללא מגבלת זמן" . המלחמה הביאה שגשוג חסר תקדים לחברות הרכבת, לתעשיות אספקת המזון, ליצרני הטקסטיל הקשור למלחמה ולבנקאות ; האינפלציה שגרמה הנפקת המזומנים של צ'ייס ( וכספי הממשלה ששולמו לחיילים ) אפשרה לחייבים לשלם למלווים בכסף זול ולגאול את עצמם מתלות בנושיהם . כפי שהעיר סיירוס מקורמיק בסלידה, לינקולן אפשר לחייבים "לרדוף אחר נושיהם בְּניצחון" עם ירוקים זולים "ולשלם להם ללא רחם" . הרבה מן השגשוג הזה יתברר כזמני בלבד, אך מנקודת המבט של לינקולן, לאחר שלוש שנות מלחמה, הפלא היה שהשגשוג בכלל קיים . "המשאבים הלאומיים טרם מוצו, ולדעתנו אינם בני מיצוי" . לאחר שזכה בתמיכה מהדהדת בבחירות 1864 , לינקולן היה יכול סוף-סוף להניח לעצמו להאמין ש"עכשיו אנחנו יכולים לראות את התחתית" של המלחמה . אך סיום מוצלח שלה לא ישים קץ לצרותיו . הוא רצה שסוף המלחמה לא רק יגיע, אלא יגיע מהר, לפני שעו...
אל הספר