אותה כפי שהיא באמת . מצד אחד , כל התרבויות זכאיות במידה שווה לכבוד ; מצד שני , ■ התרבות המערבית הרסנית ורעה באופן ייחודי . ערכים הם סובייקטיביים — אבל סקסיזם וגזענות הם רוע של ■ ממש . טכנולוגיה היא רעה והרסנית — ואין זה הוגן שלחלק מהאנשים יש ■ יותר טכנולוגיה מלאחרים . הסובלנות טובה והַשליטה רעה — אבל כשהפוסטמודרניסטים ■ מגיעים לעמדות כוח מגיעה איתם תקינות פוליטית . יש כאן דפוס חוזר : סובייקטיביזם ויחסיות בנשימה אחת , מוחלטות דוגמטית בנשימה הבאה . הפוסטמודרניסטים מודעים היטב לסתירות , במיוחד משום שמתנגדיהם מצביעים עליהן בעונג בכל הזדמנות . הפוסטמודרניסט , מצידו , יכול כמובן להגיב בביטול בצטטו את הגל : זאת זהו לומר " אלו אינן אלא סתירות לוגיות אריסטוטליות ", אבל סתירות הגליאניות מבחינה פסיכולוגית הוא לשאת דבר אחד , ואילו דבר שונה למדי . דפוס זה מעלה אפוא את השאלה איזה צד של הסתירה הוא העמוק יותר מבחינת הפוסטמודרניזם . האם נכון שהפוסטמודרניסטים מחויבים באמת ליחסיות , אבל מפעם לפעם עוברים לזמן קצר למוחלטות — או שמא המחויבויות המוחלטות עמוקות יותר , ואילו היחסיות היא מסווה רטורי ? להלן שלוש...
אל הספר