אחת הווריאציות של הטיעון הזה הופיעה בכתביו של הרברט מַרְקוֹזֶה , שצברו פופולריות גוברת ועם הזמן העלו את מחברם למדרגת הפילוסוף המוביל של השמאל החדש . מרקוזה נודע בעיקר בכך שהקנה להשקפות של אסכולת פרנקפורט מקום בולט בעולם דובר האנגלית , ובצפון אמריקה בפרט . הוא רכש את השכלתו , ובכל 1933 עד 1928 הפילוסופית בגרמניה , היה עוזרו של היידגר מ - הנוגע למטפיזיקה ולאפיסטמולוגיה היה הגליאני כמו היידגר . לעומת זאת , מבחינה פוליטית הוא היה מרקסיסט עד לשד עצמותיו , וביקש לסגל משנה זו לעמידות המפתיעה שגילה הקפיטליזם כלפי המהפכה . בעקבות מרקס האמין מרקוזה שלפרולטריון ייעוד היסטורי , להיות מעמד מהפכני , ומשימה היסטורית , להדיח את הקפיטליזם . אבל הדבר נשען על ההנחה שהקפיטליזם יביא את הפרולטריון לידי אומללות כלכלית ; ואת הסחורה הזאת , הקפיטליזם לא מימש . הקפיטליזם , הודה מרקוזה , יצר כמויות גדולות של עושר ; אבל , וכאן החידוש , הוא השתמש בעושר הזה לדכא את הפרולטריון . העושר הקפיטליסטי סיפק לאנשי הפרולטריון חיי נוחות , וכך יצר מעמד שבוי : הפרולטריון נעשה כלוא בשיטה הקפיטליסטית , תלוי במנעמיה ומשועבד לשאיפה ...
אל הספר