זה היה מצב מאכזב מאוד לשמאל , אבל לא בהכרח אבוד . תיאוריית האימפריאליזם של לנין הסבירה שנזקי הניצול הקפיטליסטי לא יימצאו במדינות החזקות והעשירות משום שמדינות אלו פשוט ייצאו את העלויות הללו למדינות המתפתחות העניות והחלשות יותר . אם כך , אפשר היה אולי למצוא תקווה למהפכה במדינות הקפיטליסטיות המתפתחות . אולם עם הזמן תקווה זו נמוגה בקול ענות חלושה . גם במדינות האלו אי - אפשר היה למצוא אותו דיכוי מיוצא . למדינות שאימצו את הקפיטליזם בדרגות אלו ואחרות לא נגרם נזק כתוצאה מיחסי הסחר שלהן עם המדינות העשירות יותר . המסחר הזה הניב תועלת הדדית . המדינות שאימצו את דרכי הקפיטליזם טיפסו מנקודת המוצא הצנועה שלהן אל עבר חיי נוחות תחילה , ואז , למעלה 9 ממנה , אל עבר העושר . המדינות המתפתחות הקפיטליסטיות התקדמו ממש כצעירים המתחילים את חיי הפרנסה שלהם בעבודה גופנית פשוטה ונמוכת שכר , ובמהירות רוכשים מיומנויות ומקודמים למשרות מורכבות יותר , מבוססות - ידע וטכנולוגיה גבוהה , ומשתלמות כלכלית . ואשר למדינות המפותחות ביותר , שם צמח סך העושר עוד יותר , ואיתו פחת העוני . הדברים שנחשבו פעם מותרות הפכו נחלת הכלל , וב...
אל הספר