104 הממשלות , כלומר אויבם של הליברלים " . במאה התשע-עשרה , שאלת משמעותו האמיתית של הסוציאליזם הייתה סוגיה בוערת בקרב קולקטיביסטים מכל הסוגים . קאנט , הרדר , פיכטה והגל היו הקולות הבולטים בזרם המרכזי . עם זאת , ברור שאף לא אחד מהם היה שמרן . השמרנים של המאה התשע-עשרה העדיפו לשוב למוסדות הפיאודליים או להחיותם מחדש . ארבעת האישים שלנו , בניגוד לכך , העדיפו כולם רפורמות משמעותיות ודחייה של הפיאודליזם המסורתי . אך יחד עם זאת , איש מהם לא היה ליברל של הנאורות . הליברלים של הנאורות היו אינדיבידואליסטים , ומרכז הכובד הפוליטי והכלכלי שלהם נטה לכיוון ממשל מוגבל ושווקים חופשיים . לעומתם , ארבע הדמויות שלנו ביטאו רעיונות של קולקטיביזם חזק באתיקה ובפוליטיקה , בליווי קריאות ליחידים להקריב למען החברה — בין אם מה שהגדיר את החברה הזאת היה המין ) האנושי ( , הקבוצה האתנית או המדינה . אצל קאנט אנו מוצאים קריאה ליחידים להיות נכונים למלא את חובתם להקריב למען האנושות ; אצל הרדר זו קריאה ליחידים למצוא את זהותם בגזע פיכטה נשמע הקול שהחינוך צריך להיות תהליך שלשלהם ; אצל סוציאליזציה טוטלית ; ואצל הגל מדובר בקריא...
אל הספר