התפתחויות אלו הן עיקר סיפור הרקע של הפוסטמודרניזם . אינטלקטואל שרכש השכלה פילוסופית באירופה באמצע המאה העשרים עסק בעיקר בקאנט , בהגל , במרקס , בניטשה ובהיידגר . הוגים אלה קבעו את מסגרת הדיון הפילוסופי לאינטלקטואלים האירופים , ולמסגרת זו תרומה נכבדה לעליית הפוסטמודרניזם . אבל סקירתי עוד אינה שלמה . שכן מעוזי הפוסטמודרניזם נמצאים , לא האירופית . רורטי הוא כמובן אמריקני , האמריקנית באקדמיה ואף על פי שמישל פוקו , ז ' ק דרידה וז ' ן פרנסואה ליוטר הם צרפתים , חסידיהם בארצות הברית רבים במידה ניכרת מאלה שבצרפת או אפילו בכלל אירופה . יש אפוא פער שעלינו לגשר עליו . כיצד זכתה מסורת הנאורות - שכנגד בחשיבות כזו בעולם דובר האנגלית , ובמיוחד בצפון אמריקה ? הפער עמוק יותר מבחינה אינטלקטואלית מאשר גיאוגרפית . במשך תקופה ארוכה לא נדרשה כמעט האקדמיה הצפון אמריקנית להגל , לקירקגור ולניטשה . המסורת האנגלו - אמריקנית ראתה עצמה כמגינת מפעל עידן הנאורות . היא כרתה ברית עם המדע , עם דקדקנות , עם תבונה ועם אובייקטיביות ודחתה בבוז את מסעותיו הספקולטיביים של הגל ואת התבוססותו העצמית של קירקגור . היא התרשמה עמוקות...
אל הספר