להפשיט משפתנו את ציפוי השכבות כדי לחשוף את המילים הראשוניות שלהן היה כוח מקורי ואמיתי המחבר לישות , אולם הדבר יצריך מאמץ מיוחד . מבחינת היידגר , המאמץ המיוחד הנחוץ הוא מאמץ רגשי , שבמסגרתו — מתוך רצון לחקור — אנו מרפים , ומאפשרים לעצמנו להיקלע לרגשות של שעמום , פחד , אשמה ואימה , המובילים אותנו להתגלות . שעמום הוא הלך רוח מוצלח בתור התחלה . כשאנחנו משועממים , ממש , ממש , ממש משועממים , אנחנו כבר לא עוסקים בדברים הרגילים , הטריוויאליים , היומיומיים , התופסים את מרב זמננו . כשאנחנו משועממים , " נישאים אנה ואנה בתהומות הקיום כמו ערפל 13 עמום ", הישויות כולן הופכות מושא לאדישות ואינן מובחנות זו מזו . הכול מתמזג או נטמע לכלל אחדות לא מובדלת . השגנו אפוא התקדמות : " השעמום הזה חושף מה ישנו באופן 14 כולל " . שעמום אמיתי מוציא אותנו מהתמקדותנו הרגילה בישויות מסוימות ומדאגתנו בנוגע אליהן ומפזר את הכרתנו לכלל תחושה של ישות כשלם , שאליה אנו נחשפים . אבל ההתגלות הזאת נושאת בחובה גם חרדה ואימה , משום שתהליך הפיזור של ישויות מסוימות לכלל מצב של אי - מובדלות כרוך בין היתר בפיזור תחושת היותנו ייחודיים...
אל הספר