הסינתזה של היידגר במסורת האירופית

אימוץ יומרת התבונה המופשטת בגוף - שלישי של הגל . הוא הניח ( הן את מושג התבונה של הגל reason בצד הן את התבונה ) ( , והסכים עם קירקגור ועם שופנהאואר על כך שבאמצעות Reason ) חקר רגשותיו — במיוחד רגשותיו האפלים והמיוסרים , אימה ואשמה — הוא יוכל להתקרב ליֵשות . וכמו כל פילוסוף גרמני טוב הוא האמין שכשנגיע לליבת הישות נמצא שם קונפליקט וסתירה . אז מה חדש ? ייחודו של היידגר היה שימושו בפנומנולוגיה כדי להביאנו שם . הפנומנולוגיה נעשית חשובה מבחינה פילוסופית ברגע שאנו מקבלים את המסקנה הקאנטיאנית שלפיה איננו יכולים לצאת כפי שעושים ריאליסטים ומדענים מנקודת הנחה שאנו מודעים לקיומה של מציאות חיצונית ועצמאית המורכבת מאובייקטים שאנו מנסים להבין . אבל מתוך העמדה הפנומנולוגית אנו חייבים להבין גם שקאנט עשה רק חצי צעד מהוסס . קאנט אומנם היה מוכן לוותר על האובייקט הנואומנלי , אך הוא נאחז באמונה בעצמי נואומנלי בסיסי בעל טבע ספציפי המזמן לנו אפשרות לחקור אותו . אבל עצמי נואומנלי העומד בבסיס זרם התופעות הוא רעיון בעייתי ממש כמו הרעיון של אובייקטים נואומנליים העומדים בבסיס זרם זה . היידגר זיהה זאת , ורצה אפוא לה...  אל הספר