פוקו ודרידה , יצטטו את היידגר , את ניטשה ואת הגל — הוגים גרמנים שלושתם — כמקורות ההשפעה המעצבים העיקריים שלהם . פוסטמודרניסטים אמריקנים כמו רורטי צמחו בראש ובראשונה מהתמוטטות המסורת של הפוזיטיביזם הלוגי , אולם גם הם יצביעו על היידגר ועל הפרגמטיזם כעל מקורות השפעה מעצבים עיקריים . כאשר אנו בוחנים את שורשיו של הפוזיטיביזם הלוגי אנו מוצאים דמויות המשתייכות לתרבות הגרמנית כגון ויטגנשטיין וחברי החוג הווינאי . וכאשר אנו בוחנים את הפרגמטיזם אנו מגלים שמדובר בגרסה של קאנטיאניזם והגליאניזם שעברה אמריקניזציה . הפוסטמודרניזם הוא אפוא דחיקת רגלי הנאורות ושורשיה , הנעוצים בפילוסופיה האנגלית של המאה השבע - עשרה , בידי הנאורות - שכנגד עם שורשיה , הנעוצים בפילוסופיה הגרמנית של שלהי המאה השמונה-עשרה . לקאנט תפקיד מרכזי בסיפור הזה . עד שמת הפילוסופיה שלו כבר 22 כבשה את העולם האינטלקטואלי הגרמני , וכך הפך סיפורה של הפילוסופיה הגרמנית לסיפור של הרחבות ותגובות לקאנט . מכאן התפתחו שלושה ענפים מרכזיים של פילוסופיה פוסט - קאנטיאנית . מה נעשה , כך שאלו חבריה של כל אחת מהקבוצות , עם התהום בין הסובייקט לאובייקט ...
אל הספר