בדרך כלל עם תפיסת - התבונה של הנאורות , שלפיה התבונה האנושית היא יכולתו של היחיד , שהיא כשירה לדעת את המציאות באופן אובייקטיבי ושהיא מסוגלת לתפקד באופן אוטונומי ובהתאמה לעקרונות אוניברסליים . תפיסה זו עמדה בבסיס ביטחונם במדע , בכבוד האנושי וביכולתם של המוסדות האנושיים להשתפר . קאנט הסיק שהניסיון העגום של הפילוסופיה החדשה הראה שמאותם חמישה מאפיינים של התבונה — אובייקטיביות , כשירות , אוטונומיה , אוניברסליות והיותה של התבונה יכולת של היחיד — יש לזנוח את היסודי ביותר : אובייקטיביות . כישלונות האמפיריציזם והרציונליזם הוכיחו שאובייקטיביות איננה אפשרית . כדי שהתבונה תהיה אובייקטיבית חייב להיות לה מגע עם המציאות . המועמדת הברורה ביותר למגע ישיר שכזה היא התפיסה החושית . החושים מעניקים לנו את המגע הישיר ביותר שלנו עם המציאות , ולכן הם מספקים את החומרים שהתבונה , לאחר מכן , מארגנת ומצרפת לכלל מושגים — ואז מאחדת מושגים אלה לכדי טענות ותיאוריות . אלא שאם החושים מעניקים לנו רק ייצוגים פנימיים של אובייקטים , מתקיים חיץ בין המציאות לבין התבונה . כלומר , אם מציגים לתבונה רק ייצוג חושי פנימי של המציאות...
אל הספר